כתבה שפורסמה בעיתון על שלמה ב – 26.06.20
הזקן והרדיו: “אמשיך כל עוד אני יכול לדבר”
בגיל 92, לשלמה מנוחין אין שום כוונה לוותר על התחביב העתיק שלו – לשוחח עם חברים מרחבי העולם באמצעות מכשירי הקשר שהוא אוסף כבר שנים ארוכות. ביקרנו בחמ”ל שלו ברחובות ושמענו איך הכול התחיל, מה הוא חושב על פייסבוק ואיך הצליח להציל את חייו של ילד בזכות הרדיו
אם מתחשק לכם להעביר את הזמן ולשוחח עם חברים בטלפון, כל מה שאתם לעשות צריכים זה ללחוץ על כמה כפתורים על מסך הסמארטפון שלכם והשיחה יוצאת לדרך. נכון? אצל שלמה מנוחין (92), חובב הרדיו “הוותיק ביותר בארץ שעדיין בחיים” לדבריו, זה לא עובד ככה. בזמן שאנחנו מתעסקים בתקלות בוואטסאפ ובפילטרים חדשים באינסטגרם, מנוחין עסוק בלחפש חברים מכל קצות העולם כדי לדבר איתם באמצעות תחנת הרדיו שנמצאת אצלו בבית. כן, גם בשנת 2020 הוא ממשיך עם התחביב הנושן הזה, ואין לו שום כוונה להפסיק בקרוב.
שלמה מנוחין בתחנת הרדיו שלו
(צילום: אורי דוידוביץ’)
“התחלתי בזמן המנדט הבריטי, כשהייתי ילד”, הוא מספר. “היה פה מחנה צבאי ברחובות, אנחנו גרנו בגבול עם המחנה. אז הייתי מטייל עם החיילים, מסתכל על מכשירי הקשר שלהם והם היו מסבירים לי מה הם עושים. מאוד נמשכתי לזה. למדתי אז בבית ספר בריטי בירושלים ועבדתי בחנות רדיו, שם ראיתי את הספר הראשון על חובבות רדיו והתחלתי לבנות מכשירי רדיו. אבל משם עזבתי לרחובות, התגייסתי למשמרת היישובים העבריים, ובערך בשנת 1960 הקמתי בבית שלי ברחובות את תחנת החובבים הראשונה שלי, עם אנטנה גדולה וכל מיני דברים”.
כשמסתכלים על מנוחין, רואים שמדובר באדם שעבר המון דברים בחייו. הוא ממשפחת מייסדי העיר רחובות, איש שב”כ לשעבר שבשנת 1955 נשלח לצפון אפריקה לארבע שנים כדי לסייע בהעלאת יהודי צפון אפריקה. הוא עבר את מלחמת העצמאות, וכיום מתנדב בחיל המודיעין ותורם את כישוריו הטכניים ברדיו.
ה”צעצועים” בחמ”ל של מנוחין
(צילום: אורי דוידוביץ’)
“עבדתי בחנות רדיו והתחלתי לבנות מכשירים”
(צילום: אורי דוידוביץ’)
עבור מנוחין הרדיו הוא עולם ומלואו. תחנת הרדיו שבביתו היא “הבייבי” שלו, והיא נראית בדיוק כפי שאתם מדמיינים לעצמכם, ממש כמו חמ”ל: אנטנות גדולות, אין-ספור כבלים סבוכים, מכשירי קשר ישנים ומאובקים ומחשב אחד, שדרכו מחפש מנוחין בתוכנת לוויין את האנשים שאיתם הוא רוצה לדבר מכל העולם.
עם כמה אנשים אתה מדבר ביום?
“בסביבות 20-10 אנשים. יש כאלה שאני מדבר איתם קבוע בשבע וחצי בבוקר”.
יצא לך לפגוש חלק מהאנשים שאתה מדבר איתם?
“כן, בטח. יש לנו מפגשים קבועים. יש ימי שדה שיוצאים עם מכשירי קשר לשדה, להרים, מקימים תחנה שם ומדברים עם כל מיני חובבים בעולם”.
על אף שהרדיו הוא הדרך המועדפת על מנוחין לתקשר עם חבריו, יש לו גם סמארטפון שבו הוא משתמש לא מעט. “אנחנו המצאנו את הסמארטפון – את השידור של דיבור על גלים דיגיטליים פיתח בן של אחד מחובבי הרדיו בארץ. הוא פיתח את זה בעולם”, הוא אומר.
ויש גם מחשב
(צילום: אורי דוידוביץ’)
עבור מה הוא משמש אותך?
“יש פה תוכניות על חובבי רדיו, יש פה סקייפ, דיברתי עם חברים בשיחות וידאו בתקופת הקורונה. אבל את יודעת איך אני קורא לפייסבוק? פונים מתוחעס (פרצוף תחת ביידיש – מ”ח). לא נוגע בזה אפילו”.
יש גם תחרויות של חובבי רדיו, נכון?
“נכון, בתחרות כזו יש כמה קטגוריות, צריך לעבוד עם הכי הרבה חברים והכי הרבה ארצות תוך 24 שעות. מתחילה תחרות נגיד ביום שבת, עד מוצאי יום ראשון. בזמן הזה מחליפים מספרים, קודים, ורואים עם כמה תחנות דיברת במשך 24 או 48 שעות. פעם השתתפתי בקטגוריה הכי גדולה שיש. יצאתי מקום חמישי בעולם, יצאתי כמה פעמים מקום ראשון באסיה, יש לי תעודות כאלה”.
מהי לדעתך ההצלחה הכי גדולה שלך בעולם של חובבי הרדיו?
“פעם, לפני שנים, היה צריך להשיג תרופה לאיזה ילד חולה. לא היה אפשר להשיג אותה פה אז התקשרנו לארה״ב, החובבים שם קנו אותה, שמו אותה על המטוס, נתנו לטייסים, אל על הביאו אותה לכאן, הביאו אותה לבית החולים – והצילו את הילד”.
עד מתי אתה חושב שתעסוק ברדיו?