יעקב נולד ב־4.10.1924 בעיר בריסק דליטא, אז פולין, בן יחיד לאִמו שושנה, בת הרב ורצברג מלובלין, ולאביו הרב משה נח פלבסקי, צאצא של ה’קוברינר’, רבם של חסידי קוברין. בשנת 1933, בהיותו בן תשע, עלתה המשפחה לארץ־ישראל והשתקעה בתל־אביב. יעקב למד בבתי־הספר “תחכמוני”, “הלפרין”, “מוריה” והתיכון ‘מונטיפיורי’, בו למד את מקצוע האלקטרוניקה והרדיו. הוא גם למד חרטות ב”מקס פיין”.
בשנת 1937 הצטרף לתנועת הנוער של בית”ר וב־1940 גוייס לאצ”ל. בעת הפילוג באצ”ל, הצטרף אל אנשי יאיר והיה לחבר לח”י, מאחר שהשתכנע כי דרכו של יאיר, מלחמה לסילוק הבריטים מארצנו, היא הנכונה. לאחר רצח יאיר והמשבר האירגוני הקשה שפקד את התנועה, החליט יעקב להתגייס זמנית לפלמ”ח ‘עד יעבור זעם’. בפלמ”ח עבר אימונים צבאיים שהוסיפו לידיעותיו הצבאיות. עם שובו לתל־אביב הצטרף ל’קבוצת טוביה’ שפעלה זמנית כמסגרת אירגונית נפרדת של לח”י, על מנת לשמור על חבריה מפני הלשנות, לקראת חידוש המלחמה. עד מהרה, לאחר בריחתו של מיכאל (הוא יצחק שמיר) ממחנה מיזרע, והתארגנותה מחדש של לח”י, שב יעקב לפעילות מלאה.
יעקב עסק בהדרכת חניכים חדשים, בשיעורים רעיוניים ובהפצת חומר הסברה. השתתף באיסוף מודיעין ובילוש, קיים קשרים עם מקורות במשטרה, עם נהגי מוניות, מועדני לילה וכיוצא באלה. כל אותה עת עבד בבית־מלאכה ששימש לו כיסוי לפעולותיו ואיפשר לו לתקן נשק ואביזרים אחרים. הוא גם לקח חלק בהדפסת עיתון המחתרת ‘החזית’. אחד התפקידים החדשים שהוטל עליו היה הקמת תחנת השידור של לח”י.
התחנה החלה לשדר ב־1945 בדירתם של נעמי ואברהם בש ברמת־גן. בפברואר 1946 נתפסה תחנת השידור על־ידי הבריטים, שעה ששידרה מבית ברחוב השומר 3 בתל־אביב. יעקב נאסר, נכלא בכלא יפו, בלטרון ובירושלים, ואחר הוטס לגלות באריתריאה. הוא חזר ארצה ביולי 1948, עם אחרוני הגולים. עם שובו הצטרף אל לוחמי לח”י בירושלים, שם הקים את רשת הקשר. אחרי הוצאתו להורג של מתווך האו”ם, הרוזן השוודי ברנדוט, התגייס יעקב לצה”ל, תחילה לחיל הקשר ואחר לפלוגת קשר מטכ”ל, ועסק בהקמת תחנת גלי צה”ל.
מאז שחרורו מצה”ל עסק בטכנאות אלקטרוניקה. חובב רדיו ומחשבים, נמנה עם מייסדי ‘אגודת חובבי הרדיו בישראל’ ושימש בה בתפקידים מרכזיים. ונשיא הכבוד של האגודה.
נשא לאישה את צביה לבית ריבניק. להם שלושה בנים ונכדים.
מתוך עיתון הגל אפריל 2010
