יצחק וקסלר 4Z1AO ז”ל
מאת בתו דנה,
איציק (איזיה) נולד בעיירה קטנה על גבול מולדובה. בגיל 10 הוא התאהב בחובבות רדיו, אהבה שלא הפסיקה במהלך 64 השנים הנוספות. ברוסיה של אז זו הייתה הדרך היחידה ליצור קשר עם העולם שמעבר למסך הברזל וזה מאוד משך אותו. הוא בנה בעצמו משדר רדיו באמצעים שעמדו לרשותו והתחיל לשדר, מה שהביא את הק.ג.ב לבקר את ההורים שלו, כדי לברר את פשר העניין… בשנת 1975 איזיה שכנע את אשתו, אחותו והוריו לעלות למדינת ישראל שאז הייתה מקום בלתי נודע לחלוטין. למרות שרוב נוסעי המטוס נטשו אותו בוינה לטובת מעבר קל לארה”ב, איזיה ומשפחתו המשיכו לישראל ועד יומו האחרון האמין בכל ליבו שמדינת ישראל היא המקום הכי טוב ליהודים בעולם. גם העלייה, על כל אתגריה, לא עצרה את חובבות הרדיו של איציק. בכל דירה שבה גר, הגיעו חובבים נוספים לעזור לו ובנו יחד אנטנת שידור שהלכה וגבהה מבית לבית והגיעה לשיא בבית האחרון. זוכרת שהצטרפתי אליו בזמן שהיה פרויקט מיוחד של חובבי רדיו במאיץ של מכון וייצמן ועוד זוכרת שהוא הצליח ליצור קשר עם תחנת חלל שעברה מעל ישראל. בחייו המקצועיים עבד שנים רבות בתעשיה הצבאית והיה ממפתחי החץ וכיפת ברזל. הוא נהג לשבת במרפסת הבית, לצפות ביירוטים ולטעון שהוא בודק את איכות העבודה שלו, למורת רוחם של בני המשפחה האחרים שהעדיפו שיישב דווקא בממ”ד איציק סבל מגיל קטן מנכות, בעקבות מחלת הפוליו, אבל הוא לא נתן לזה לעצור אותו לא בהשכלה, לא בחיים המקצועיים ולא בחובבות הרדיו. כשאי אפשר היה לטפס על האנטנה לצורך תחזוקה, הוא השתמש בכוח ההמצאה והפיתוח שלו כדי לתכנן ולהדפיס בהזמנה מיוחדת כרטיסים אלקטרוניים שאיפשרו לו לנהל את זוויות השידור של האנטנה מהמחשב שלו. אומנם כבר תקופה הוא לא עלה לשדר, אבל בבוקר של יום פטירתו, הוא אמר שכבר הרבה זמן לא שידר ותכנן לעשות זאת בהמשך אותו יום. כך שאחת המחשבות האחרונות שלו, הייתה באופן לא מפתיע, על הרדיו. אנחנו, המשפחה, מאוד מודים לקהילת חובבי הרדיו שהתגלתה כקהילה תומכת ומופלאה. מעבר לעזרה במהלך חייו בהקמת האנטנות השונות, תודה למי שבאו לחלוק לו כבוד אחרון ועל כך שאתם זוכרים אותו ונותנים לו את הבמה הזו. זה היה חשוב לו מאוד. יהי זכרו ברוך.