שאלה טובה ואנסה להשיב אליה במסגרת זו (יש באמת מקום לכתוב מאמר מקיף יותר בנושא זה)
אצל חובבי הרדיו רוב מודדי היג"ע (בעיקר לתדרי ת"ג) בנויים על רעיון שנאי בו קיים סליל ראשוני, המוליך דרכו זורם הזרם מהמשדר לאנטנה – זרם חילופין). וסליל משני אחד או שניים בהם מושרים המתחים והזרמים המשניים. באיור המצורף נראים שלושת הסלילים. בקצה של סליל קיים מעגל יישור חד דרכי שמיישר רק את הגל שמספק לאנודה שלו את המתח החיובי. בחצי המחזור השני הדיודה לא תיישר כי המתח מחליף כוון, לשלילי. באיור סימנתי את קוטביות המתח כאשר זורם הזרם מהמשדר לאנטנה. רואים לפי מצב המתחים שרק הדיודה השמאלית מיישרת והימנית בקיטעון. עם היפוך כוון הזרם הכל כמובן מתהפך והדיודה הימנית נכנסת להולכה והשמאלית לקיטעון.
במד SWR מהסוג הזה כלל לא מודדים הספק אמיתי אלא מתחים שמתפתחים על ה"שנאי", מתחים אלו במוצא מעגלי היישור מזינים את מכשיר המדידה (המודד).
בתאום מלא חצי המחזור החיובי שווה לחצי המחזור השלילי והפרש הפוטנציאלים בין שני מעגלי היישור הוא 0 וולט, או במילים אחרון זה מתורגם ליג"ע 1:1. כאשר יש גל חוזר מהאנטנה מתעוות גל הזרם וחצאי המחזור כבר אינם שווים זה לזה. הפרש הפוטנציאלים עתה לא 0 וולט וזה מתורגם ליג"ע שאנו רואים.
לסיכום: אנחנו לא מודדים הספק קדימה ואחורה אלא זרם במוליך האנטנה ש"מתעוות" בהתאם לאי תאום בעומס. קיימים גם מודדים מסוג אחר אבל לציוד הקיים אצל רובנו זה מספיק.
Attachments:
You must be
logged in to view attached files.