תולדות המושבה כרכור

1913-1948

מוקדש-לאבות המיסדים, לוותיקי הישוב ולתושבים החדשים

תקציר מתוך עבודת מאסטר שהוגשה לאוניברסיטת חיפה

באדיבות טובה וקנין הורביץ

 

רכישת אדמות כרכור-

 

שטחה הכולל של כרכור, רַבִּיָה וּבִּידוֹס היה 15,000 דונם. שטח זה נרכש על-ידי 'חברת הכשרת הישוב' בשתי רכישות נפרדות במחיר כולל של 443,776 פרנק.

רכישה ראשונה התבצעה בדצמבר 1912, בה נרכשו אדמות כרכור –בידוס ששטחן היה 11,638 דונם, והרכישה השניה של אדמת רביה (שגבלו באדמות כרכור) בשטח של כ-4,000 דונם היתה בספטמבר 1913.

'חברת הכשרת הישוב' מכרה מחצית מגוש כרכור-בידוס- 5,658 דונם ליצחק שלזינגר[1] במחיר  204,624 פרנק.

550 דונם מכרה ל 'ועד האודסאי' במחיר 19,200 פרנק.

את המחצית השניה  – 5,134 דונם מכרה ל 'אחוזת לונדון' במחיר 220,000 פרנק, וזו רכשה מאוחר יותר את אדמות רביה 3,658 דונם במחיר 150,000 פרנק (עבור רכישה זו שלמה חברת 'אחוזת לונדון' שליש מהמחיר ואת יתרת החוב בסך 4,000 לי"ש שלמה בשנות העשרים.)

אדמות שלזינגר הועברו על שמו עם סיום התשלום, ואדמות כרכור נרשמו על שם 'אחוזת לונדון' רק בראשית שנות העשרים לאחר סילוק החוב שנותר מתקופת מלחמת העולם הראשונה.

 

אחוזת לונדון א'

 

רעיון האחוזות היה קיים בעולם היהודי כבר בשנת 1890, וחודש ב- 1908.

המטרה העיקרית היתה לאפשר ליהודים בני המעמד הבינוני התישבות חקלאית בארץ ישראל.

 בעוד הם משלמים סכומי כסף לשיעורין וממשיכים עיסוקיהם בחו"ל, נרכשה עבורם קרקע עליה ניטעו עצי פרי, וכשאלה יתנו פרי וישאו רווחים יוכלו חברי האחוזה לעלות לאדמתם.

חברת אחוזת לונדון א'- הוקמה על-ידי ד"ר יעקב זלקינד ב- 15.3.1913.

באפריל 1914 נרשמה בלונדון כחברה בע"מ. חברה זו רכשה מחצית מאדמות כרכור.

בתחילת דרכה מנתה 50 חברים, כתוצאה מהביקוש למניותיה הפיצה החברה עוד 400 מניות, וכולן נמכרו עד סוף 1914. מספר החברים בה הגיע ל-83.

 

ראשיתה של אחוזת כרכור עד מלחמת העולם הראשונה

 

לאחר רכישת  מחצית מהאדמות על-ידי יצחק שלזינגר, מסרה 'חברת הכשרת הישוב' את ניהול עבודות ההכנה והעיבוד למנהל ומשגיח. הם העסיקו פועלים, פתחו את הנחלה ואף בנו 8 בתים שנודעו כ-'בתי שלזינגר'.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נמשכו העבודות בנחלת 'אבן יצחק' כיוון ששלזינר שילם בעת הרכישה את מלוא הסכום שכלל גם עבודות אלו.

לאחר רכישת המחצית השניה של האדמות ע"י חברת 'אחוזת לונדון', מונה מנהל לאדמות האחוזה והתחילה עבודת סימון הגבולות והכנת השטח לנטיעה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה נעשו במקום רק פעולות הכרחיות להפגנת נוכחות.

את מרבית השטח כ-7,000 דונם החכירה 'חברת הכשרת הישוב' לערבים. ההכנסות מדמי החכירה קוזזו מאוחר יותר עם ההוצאות שהיה ל 'משרד' בזמן המלחמה.

 

תנאי החיים בישוב הזמני

 

הפועלים במקום סבלו קשות, הם גרו ב 'חושות' שהותירו הערבים בשטח. 'חושות' אלו היו חסרות אור  ואויר, ורטיבות מתמדת היתה בם, אף תנאי הכלכלה היו גרועים.

 

יחסי שומרים/פועלים וההנהלה

 

התמונה הכללית היא של מערכת יחסים מעורערת וקשה. הסיבות לכך נעוצות בניגודים האידיאולוגיים שהיו בין השומרים/פועלים בעלי הרקע הסוציאליסטי להנהלה הבורגנית שהייתה נציגת הבעלים ונדרשה לחיסכון מרבי ותפוקה גבוהה.

 

יחסי השכנות בישוב

 

בשנים הראשונות שהה 'השומר' בכרכור, היחסים עם השכנים הערבים היו טובים והסיבה נעוצה בעובדה ש 'השומר' ראה חובה לעצמו לפתח יחסי שכנות הוגנים במקביל להפגנת הכח.

בפרוס מלחמת העולם הראשונה נעשתה השמירה קשה, בסביבה הסתובבו משוטטים, משתמטים ועריקים מהצבא התורכי אשר שלחו ידם בגנבה ושוד.

 

מלחמת העולם הראשונה והשלכותיה על הישוב

 

ארבע שנות המלחמה פגעו באכלוסית הארץ ובכלכלתה, בעוד שבכרכור לא הורגש תחילה המשבר הכלל ארצי, להיפך המקום שקק חיים ואף מזון לא היה חסר.

בתום השנה הראשונה של המלחמה לא פסח המשבר גם על כרכור, בנית הבתים שהחלה נתעכבה, הפועלים היו מנותקים מהערים, סבלו ממחסור בכסף ובתבואה, ולכל זה נוספה מכת ארבה שחיסלה את המטעים.

מחלות מדבקות התפשטו בארץ בכלל ובכרכור בפרט עם שובו של הצבא התורכי המוכה מתעלת סואץ.

רק עם סיום המלחמה, החלה התעוררות באדמת 'אחוזת לונדון', נציג מטעמה הגיע לארץ, נערך סקר מקיף עם אגרונום המשרד הארץ-ישראלי לחידוש העבודה.

הנהלת 'אחוזת לונדון' בחרה אחד מחבריה, והטילה עליו לנהל את העבודה במקום.

 

באדמות 'הועד האודסאי'- התחלפו הקבוצות, אך למרות זאת נשאר גרעין קטן וקבוע שבהמשך הקים את קיבוץ עין-שמר.

הקמת המושב

 

משראו מנהלי חברת 'אחוזת לונדון' כי חבריהם לא ממהרים להתישב, הבינו כי בכוחות עצמם לא יוכלו לבנות את הישוב. הם פנו ל' קרן הקיימת לישראל' (קק"ל)

לקבלת עזרה בהקמת הישוב, בתמורה התחייבו להפריש לטובת קק"ל 2,000 דונם שעליהם תיישב קק"ל 20 משפחות, שמחציתן יהיו משל האחוזה ומחציתן חברי מושב, בנוסף היה על קק"ל להשתתף בהשלמת בנית מערכת המים והקמת מבני ציבור בישוב.

עשרת המועמדים של המרכז החקלאי (מטעם קק"ל) אכן הגיעו והקימו את המושב, אולם מצד האחוזה לא הגיעו עשרת המתיישבים. באופן הזה קם מושב לצד המושבה ויצר שני גופים שונים. נערכו ישיבות משותפות של ' ועד המושבה' בהם נדונו בין היתר: תשלומי מסים, שמירה, מים, חינוך ובריאות.

בשנים הראשונות לא היה מיזוג בין שני גופים אלו, אך עם הזמן נטמע המושב במושבה שהחלה להתפתח.

 

משק המים

 

שאלת המים היוותה מטרד גדול בשנים הראשונות לקיום הישוב, וזאת בשל איכותם הגרועה וכמות השאיבה הקטנה.

במהלך השנים נערכו קידוחים שהביאו למציאת מים רבים. גילויי המים הרבים הביאו לתנופה בהתפתחות המטעים ואף למחשבות בדבר הרחבת ההתישבות במקום. מחשבות אלו לא יצאו לפועל בשל הארועים שקדמו למלחמת העצמאות.

 

בעיות בטחוניות ומאורעות בישוב

 

הבעיות הבטחוניות ליוו את הישוב לאחר עזיבת ה 'שומר' את המקום. האזור המוקף בערבים סבל מהתנפלויות והתקפות שגבו חיי אדם ויצרו מתח.

מאורעות תרפ"ט הביאו להתארגנותם של הישובים בשומרון ופניה למושל חיפה.

הם דרשו נשק לכוחות הישוביים, סיוע והגנה.

תושבי כרכור שחלקם היו נתינים אנגליים דרשו לפתוח תחנת משטרה במקום.

דרישתם נתקבלה ונשלחו 7 שוטרים בריטיים שגרו בקביעות במושבה.

בתקופת המרד הערבי, החמיר מצב הבטחון עוד יותר, והממשלה הציבה פלוגה צבאית קבועה בישוב, ואף אישרה 30 שוטרים מיוחדים לכל הסביבה.

לאחר רצח שני תושבי כרכור- דניאל סטניצקי ואיסר טנקוס באוגוסט 1937, החליטו השלטונות לצרף לפלוגת הצבא אוירון שיחוג בשמי כרכור, כדי לעקוב אחר הכנופיות.

תקופת רגיעה במצב הבטחוני היתה בימים הראשונים של מלחמת העולם השניה, התנכלויות הערבים אכן פסקו, אך התעוררו בעיות מצד החיילים ששהו באזור כגון: רצח הפועל פאול בירקין, השתוללויות, התנפלויות על תלמידים ואיום על תושבים בנשק. כל זה גרם לערעור הבטחון בישוב ולמתיחות רבה באזור.

בתקופה שקדמה לקום המדינה עזבו השוטרים האנגלים את משטרת כרכור, והתחנה נמסרה לערבים למרות מחאותיהם של ועד ישובי השומרון.

 

מערכת יחסי הממשל הבריטי והישוב בכרכור

 

הישוב היהודי בארץ שלל את רעיון 'ההתחייבות הכפולה'- התחייבותם של הבריטים כלפי הציונים וכלפי הערבים, וחש מקופח לעומת העדפת הערבים.

בכרכור שחלק מתושביה היו נתינים אנגלים, שררה אוירה של יחסי ידידות. אף כי יחסים אלו היו נקודתיים, נהנו תושביה של כרכור בכלל וחברי 'אחוזת לונדון' בפרט מיחס אוהד של הפקידים, הקצינים ואנשי המשטרה איתם באו במגע.

 

מבני ציבור

 

הקמת מבני הציבור היתה מעוגנת בתקנון החברה שאמר: " אחוזה מייסדת קרן לצורכי ציבור, אשר כל החברים יהיו חייבים לתרום לה, כדי שיהיה להם בעלותם להתנחל במה לבנות את המוסדות שונים, אשר ישוב יהודי תרבותי אינו יכול בלעדיהם".

באופן זה הוקם 'בית אחוזה' בשנת 1921 , הבית שימש תחילה למגוריו של מנהל המקום ישראל עוזרמן. בהמשך היה ביתם של החברים הראשונים שעלו להתישב במושבה עד שסיימו לבנות את ביתם. בנוסף שימש הבית- כבית ספר, בית כנסת, מרפאה, בית הדאר ותחנת המשטרה.

בית הספר- מצוקותיו הכספיות של הישוב דחקו את הקמתו של בנין בית הספר עד לשנות ה-30 . באפריל 1934 הונחה 'אבן הפינה' לבנין בית הספר ובקיץ 1947 הושלמה הבניה. הבנין כלל 4 חדרי לימוד.

בית הכנסת-  בספטמבר 1930 הוקם 'ועד בית הכנסת' בישוב, שערך מגבית בין התושבים ובין חברי האחוזה בחו"ל. לאחר איסוף הכספים הוכנו תוכניות והחלו בבנינו. קודם הקמת בית הכנסת נדדו המתפללים בין 'בית אחוזה' לחדר בבית משפחת בנדס.

בנוסף הוקמו בישוב- בית עלמין(1928), בית דאר (1934), בנק הלואה וחיסכון (1935)

ו 'בית הפועלים' (1944).

 

הנוף האנושי בישוב והאינטגרציה בין חלקיו השונים:

 

חשיבותו של המרקם האנושי בישוב עמד לנגד עיני המיסדים עם יסוד חברת אחוזה, ביודעם כי הוא מהווה יסוד להצלחת מושבה.

במציאות התפתחו הדברים באופן שונה. האכלוסיה הורכבה מאלמנטים שונים: משפחות חברי האחוזה, משפחות חברי המושב ופועלים שרכשו קרקעות והתישבו במקום.

המרקם השונה של הנוף האנושי יצר מתחים וסכסוכים. הסיבות נעוצות ברקע האידיאולוגי השונה ובאינטרסים השונים של כל צד. תופעות אלו באו לביטוי ב 'לנדסמנשפט' שהשליט אליהו דוד בדש, בהפגנות וכתבות בעתון נגד הפרדסנים הבורגנים.

במהלך השנים נטשטשו ההבדלים ובאה אינטגרציה לישוב.

 

כרכור בתקופת מלחמת העולם השניה ולאחריה

 

שנת המלחמה הראשונה לוותה במשבר כלכלי במושבות ההדרים בארץ בכלל ובכרכור בפרט. אט אט החל המצב הכלכלי להשתפר והחלה תקופת גיאות, כתוצאה מהמדיניות הכלכלית של ממשלת המנדט ושילובו של הישוב היהודי במאמץ המלחמתי. ביטוי לכך נתן לראות בתעסוקה הרבה שהיתה לפועלים, בסלילת כבישים ועבודות שונות במחנות הצבא הסמוכים לכרכור. במושבה נסללו כבישים בדרכים המרכזיות, הוקמו שכונות: 'נוה אפריים' לעולי תימן, 'נוה עובד' לפועלים ובשנת 1947 נבנה גן הילדים.

 

 

 

 



[1] יצחק שלזינגר- נצר למשפחה שאבותיה באו מהעיירה נייסביז, אשר במאה ה-18 העלילו על יהודי עיירה זו 'עלילת דם' לאחר משפטים וחקירות פסק הצאר הרוסי להגלות את כל יהודי עיירה זו לסיביר, מר שלזינגר היה בעל מכרות זהב שם.(מזכרונותיו של  יוסף יודלביץ –איש העליה השניה.