רון גנג מדבר על אמנות ורעיונותיו

 

 

 


רון גנג – "ערוץ תקשורת"
ציורים חדשים בגלריה "ציאורים", מרס-אפריל 2010


הערוץ מוביל מהאדמה השטוחה  שליד חוות הסוסים לכיוון נחל הבשור.  זה מתחיל כחריץ באדמה, מעמיק, מתרחב, ומתחבר עם ערוצים דומים. בהמשך המישור נשכח, והאדמה כולה הופכת לגבעות וערוצים.

הערוץ משמש דרך לבני אדם ובעלי חיים.  מקום פראי עם אסתטיקה משלו.  צורות שנחצבו בקירות הערוצים ע"י הרוח ומי הנגר. גבעות שהם שרידים מהמישור שלא נסחף.  צמחייה היודעת לשרוד את עונות היובש, וגינות פרחים מכל הצבעים שחוגגים תקופה קצרה אחרי הגשמים ואז מצהיבים ומתייבשים.  והשמיים, בשינויים תמידיים, אף פעם לא נראים בדיוק אותו הדבר.

אני בא בבוקר עם כל הציוד על הגב, וכל יד מחזיקה בד ציור לבן.  מתמקם במקום שמגרה את העין והלב ומתחיל לעבוד.  הבד מתמלא לאט במשיכות מכחול המגששים למקם  בכלליות את מה שעיניי רואות.

בצהריים  השמש מעל הראש.  זמן להפסקה.  השמש נעה למערב, וכיוון הצל משתנה.  עכשיו הבד השני עולה על כן הציור, והגישושים בציור השני מתחילים.

ביום אחר, שני הבדים חוזרים איתי לאותו המקום. עכשיו עבודת המכחול הופכת ליותר ממוקדת ופרטנית.  יהיה צורך לשהות מספר פעמים בשטח, לטפל בכל המבט, עד שהעבודה תבשיל.  (תוך-כדי העבודה, העין פוזלת הצידה ומגלה מקומות ומיקודים מגרים אחרים. אלה נשמרים בזכרון ואולי יהיו נושאים לעבודות עתידיות.)

לבסוף, בד הציור רווי בצבע, וצריך לנוח בסטודיו.  עם מזל, הערוץ הצליח להתקשר על הבד.  אין צורך לגעת – הציור מוצלח.  ואולי מורגש איזה חוסר- משהו שלא זורם או יושב נכון.  זה יצריך כמה נגיעות קלות, במקום הנכון ובמידה הנכונה בכדי לא לפגוע בחיוניות של העבודה שבוצעה בטבע.

ערוץ תקשורת .
                        רון גנג


ציוריי ניזונים מהקשר העמוק שלי עם אדמת צפון הנגב.

 

האמנות שאני אוהב אינה מנסה להיות מתוחכמת, אלא היא תמימה ומדברת בקול שקט ממעמקי התודעה לאותה רמה של הצופה.

 

בתקופה הזאת, העולם האמנותי עסוק ב"אמנות עכשיוית" המתייחסת לסוגיות חברתיות ופוליטיות של היום.  אני הייתי רוצה לחשוב על האמנות שלי כאמנות של ה"עכשיו הנצחי", מצב תודעה שבו הצופה חווה את הרגע כמכלול נצחי שמעבר לזמן.

 

וסילי קנדינסקי, המוכר כאבי הציור האבסטרקט, בילה את שנותיו האחרונות בפריז תחת הכיבוש הנאצי כשהוא סבל ממחלה קשה ותנאים סביבתיים קשים.  לעומת זאת, אין בעבודותיו אפילו רמז קטן לסביבה חונקת זאת.  במקום זה, הוא המשיך לשאוב מעולמו הרוחני הפנימי המפותח, ויצר ציורים מרתקים ביותר המעבירים תחושות של יקום יפה ומופלא שמעבר לעולם הזה.

 

 

ציורי הנוף שלי מצויירים באוויר הפתוח.  אני מעדיף לצאת לתוך המדבר ולעבוד בבדידות ללא הפרעות.  העבודה מתקדמת על ידי תהליך של התבוננות ישירה בטבע.  רעלות ומחסומים מוסרים  מהעיניים, ועומקים של צבעים ויחסים מרחביים מתגלים.  למעשה, פעולת הציור דומה לסוג של מדיטציה הגורמת להגברת המודעות.  כאשר אני נמצא בשדה, מה שתרחש על בד הציור נראה כהשתקפות מופחתת של כל מה שאני חווה.  אולם, כאשר אני חוזר ומתבונן בציור מתוך כותלי הסטודיו, מתברר שעל הבד מועברת החיוניות של החוויה הגדולה יותר.

 

לפעמים אני מרגיש שבעצם זה הנוף שצייר את עצמו, ולא האמן.  אני רק הכלי שבאמצעותו מה שצוייר רשם את נוכחותו.

 

                                                  רון גנג

                                                                       

 

 

 

הזכויות שמורות ע"י האמן

 

אשתדל לענות לכל שאלה והערה על העבודה שלי.

כל הזכויות שמורות ע"י האמן

אשתדל לענות לכל שאלה והערה על העבודה שלי.

נא להנות !

שלכם,

רון גנג

 

עמוד ראשי בעברית